זבן בלאל נ' אבן בר בע"מ ואח'

פסק דין

עשרת התובעים בהליכים אלה, פלסטינים תושבי השטחים, הועסקו כפועלי ייצור יומיים במפעל לייצור מוצרי אבן של חברת אבן בר בע"מ – היא הנתבעת 1 - באזור התעשייה מישור אדומים. בתביעותיהם מבקשים התובעים לפסוק להם זכויות מכוח תקופות עבודתם וסיומן, ביניהן הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, דמי חגים, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ודמי הודעה מוקדמת.

במסגרת פסק דיננו עומדות להכרעתנו מחלוקות עובדתיות ומשפטיות לא מעטות. בין המחלוקות: שאלת הדין החל על העסקת התובעים וכנובע מכך – שאלת זכותם של התובעים לתנאי עבודה על פי הדין הישראלי; שאלת תחולתו של צו שהוציא המפקד הצבאי של אזור יהודה ושומרון בדבר הטלת חובת תשלום שכר מינימום במקומות מסויימים באזור. כמו כן עומדת להכרעתנו שאלת זכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים לנוכח טענת התובעים כי פוטרו וטענת הנתבעים כי התובעים התפטרו.

סוגיה נוספת העומדת להכרעתנו היא תביעתם של התובעים לחייב את הנתבע 2, מר אייל יונה, בחיובי הנתבעת 1.

הצדדים

הנתבעת 1, חברת אבן בר בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה") עוסקת בתחום האבן, בין היתר בחציבה, סיתות, ליטוש ועיבוד לוחות אבן. הנתבעת ניהלה מפעל לייצור ולעיבוד מוצרי אבן ושיש באזור התעשייה מישור אדומים (להלן: "המפעל").

עשרת התובעים הם תושבי השטחים שהועסקו במפעל כפועלי ייצור יומיים.

הנתבע 2, מר אייל יונה, הינו בעל השליטה בחברה ומחזיק במרבית מניותיה.

התביעות הוגשו גם נגד מר יגאל זקן, מנהל המפעל, אולם בהמלצת בית הדין הוסכם על מחיקת התביעות נגד מר זקן ללא צו להוצאות.

העדים שהעידו בהליך

כל אחד מן התובעים העיד לעצמו. כן העיד לתובעים בתיקים עב 1095/10 ו-עב 1097/10 עו"ד חאלד דוח'י מעמותת "קו לעובד", אשר השתתף מטעם "קו לעובד" בפגישה שהתקיימה בין נציגי עמותת "קו לעובד" לבין נציגי הנתבעים בעניינם של עובדים פלסטיניים המועסקים במפעל. יצוין כי לאחר חקירת חלק מהתובעים הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו המידה בה יוכל בית הדין להסתמך על תצהירי התובעים כולם תיגזר מחקירת אותם תובעים שנחקרו, ובכך התייתרה חקירת יתר התובעים.

לעניין עדותו של עו"ד דוח'י נציין, כי הגם שניתנה החלטה לפיה עדותו תשמש כראייה אך בתביעותיהם של התובעים בתיקים עב 1095/10 ו-עב 1097/10, כל הצדדים, לרבות הנתבעים, הסתמכו בסיכומיהם על עדותו לגבי כל התביעות. כך למשל, הנתבעים ביקשו להסתמך, לעניין כלל התביעות, על עדותו של מר דוח'י לפיה כל המעסיקים הישראליים, לרבות עיריית מעלה אדומים, שהעסיקו עובדים פלסטיניים באזור התעשייה מישור אדומים, נהגו לפי דין האזור. משכך, אף אנו איננו מגבילים את הסתמכותנו על עדותו של עו"ד דוח'י לתביעות התובעים בתיקים עב 1095/10 ו-עב 1097/10.

מטעם הנתבעים העידו מר יגאל זקן, מנהל המפעל, מר עופר פואה – עוזרו של הנתבע 2 מר אייל יונה, ופרופ' עלי קרייסברג, שהגיש חוות דעת של מומחה בתחום הכלכלי בתמיכה לעמדת הנתבעים כי "הזיקה הכלכלית" של ההתקשרות בין הצדדים תומכת בהחלת דין האזור על החוזה בין הצדדים, במסגרת מבחן "מירב הזיקות".

הנתבעים הדגישו בסיכומיהם את הסתייגותם מתצהירי התובעים וטענו שאין לתת להם כל משקל, באשר התצהירים כללו עובדות רבות שאינן בידיעת התובעים וכן עדויות מפי השמועה לגבי תוכנן של פגישות מו"מ ומגעים אחרים שהתקיימו בין נציגי הנתבעים לבין אנשי עמותת "קו לעובד". כמו כן, חקירתם הנגדית של התובעים שנחקרו, העלתה תמיהות לגבי המידה בה הבינו התובעים את תוכן תצהיריהם בעת שחתמו עליהם. אף לגבי עדותו של עו"ד דוח'י העלו הנתבעים הסתייגויות.

בית הדין מוצא לנכון להבהיר כי קביעת העובדות בהליך נעשית על פי ראיות שלדעת בית הדין ניתן באופן סביר להסתמך עליהן כמו עדויות מהימנות מכלי ראשון ומסמכים מהימנים שהוגשו לבית הדין, הכל כפי שיפורט להלן אגב קביעת העובדות.

גיוס התובעים לעבודה

התובעים גויסו לעבודה כפועלי ייצור על ידי "ראיס" ששמו חוסיין אבו חאלד (להלן: "אבו חאלד"). אבו חאלד היה עובד של החברה. הוא הגיע לכפרים וליישובים בהם התגוררו התובעים וגייס אותם לעבודה בחברה. לצורך קבלתם של העובדים בנתבעת, די היה בהבאתם למפעל על ידי אבו חאלד, ללא צורך באישור של גורם נוסף כלשהו בחברה.

השכר היומי של כל אחד מן התובעים נקבע בהסכמה בין כל אחד מהם לבין אבו חאלד בעת קבלת כל תובע לעבודה. קביעת גובה השכר היומי נעשתה בהתחשב ברמה המקצועית של כל תובע. אבו חאלד דיווח לחברה בכל חודש על ימי העבודה של כל אחד מן התובעים, קיבל מהחברה את שכרם של התובעים והעבירו לתובעים. השכר שולם לתובעים בשקלים חדשים.

תקופות העבודה של התובעים

מכתבי הטענות והתצהירים עולה כי בחלק מהתביעות קיימת הסכמה בין הצדדים לגבי החודשים בהם התובעים באותן תביעות החלו וסיימו את עבודתם. בחלק מהתביעות חודשי תחילת העבודה וסיומה שנויים במחלוקות. יתר על כן, לגבי תובעים שטוענים כי פוטרו ביום 14.4.08, טוענת הנתבעת כי מועד סיום עבודתם היה 30.4.08.